<h1>ספר התרומות שער ל"ז</h1>
<h2>דף נא.</h2>
גרסינן בתוספתא לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה אין להם עליו כלום. פירוש, דלא אמרינן ניחא ליה דליהוי להו עבד לוה לאיש מלוה, דאנן סהדי דלא ניחא ליה דלהוי להו עבד לוה, וכדמתרץ לה ומייתי לה בפרק חזקת הבתים [ב"ב נ"א ע"א] דאע"ג דבמכר קאמרינן דהמוכר לאשתו קנתה במעות שאינן טמונים, הכא בין טמונים בין שאינן טמונים לא נשתעבד להן כלל, דאנן סהדי דלא ניחא ליה לאיניש למיהוי לאשתו ולעבדו עבד לוה, וכל מה שקנו הם בחזקתו הם עומדים, ואין להם עליו כלום. וכן הלכתא. ודוקא כשלוה מאשתו מנכסים שאין ידועים לה, אבל אם לוה מאשתו מנכסים הידועים לה, כגון נכסי מלוג שלה, חייב לפרעה כשיגרשנה או לזמן שקבע עמה, אם הוא ממון שנתן לה הוא שהפירות שלה. כדגרסינן בכתובות פרק שני [כ"ח ע"א] ת"ר לוה הימנה מנכסי בית אביה הרי זו אינה נפרעת אלא על ידי שליח. ותניא באבל רבתי בד"א שנתגרשה מן הנשואין, אבל נתגרשה מן האירוסין נפרעת ע"י עצמה, מפני שאין לבו גס בה. אלמא שהיא נפרעת ממנו הלואתה או ע"י שליח או ע"י עצמה, אחר שהן נכסי בית אביה. וכן פסק הרב ר' משה ז"ל [מלוה ספ"ב] שאם לוה מן העבד או מן האשה אין [עליו] כלום, שכל מה שקנה עבד קנה רבו, וכל המעות שביד האשה בחזקת בעלה, אלא אם כן הביאה ראיה שהן מנדוניתה, ע"כ.
